תַּמָּן תַּנִּינָן. תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימְּצָהּ. הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. [שְׂעוֹרִין שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם. אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו. מוּתָּרִין׃] תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מוּתָּר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. מַה פְלִיגִין. בּמְחַמֵּץ בְּמֵימָיו. אֲבָל בִּמְחַמֵּץ בְּגוּפוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי כְדַעְתֵּיהּ. כְּמַה דוּ אָמַר תַּמָּן. אֵין תַּבְשִׁילוֹ תַבְשִׁיל בָּרוּר. כָּךִ הוּא אָמַר הָכָא. אֵין חִמּוּצוֹ חָמֵץ בָּרוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. בפ''י דתרומות תפוח שרסקו וכו' וגרסי' להא לעיל בפ' כירה בהלכה ג' וכן הא דלקמן פגה שטמנה וכו' דהתם שייכא ושם פירשתי:
יָכוֹל יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בַּבִּיכּוּרִים. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּכֹל֙ מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תֹּֽאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃ מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּכָל מוֹשָׁב. יָֽצְאוּ הַבִּיכּוּרִים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּכָל מוֹשָׁב. הָתִיבוּן. הֲרֵי מַעֲשֵׂר שֵׂינִי הֲרֵי אֵינוֹ נֶאֱכָל בְּכָל מוֹשָׁב. רָאוּי הוּא לְהִיפָּדוֹת וּלְהֵיאָכֵל בְּכָל מוֹשָׁב. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. (מֵעַתָּה) הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּיטְמָא כְרִבִּי יוּדָה [מָהוּ. דְּתַנֵּי. לָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא יִפָּדֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. יִקָּבֵר. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָא. מָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא הֲרֵי הוּא נִפְדֶּה. הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפָּדֶה. אָמַר לָהֶן. לֹא. אִם אֲמַרְתֶּם בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה טָהוֹר בְּרִיחוּק מָקוֹם. תֹּאמְרוּ בַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה טָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם׃] הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לְהִיפָּדוֹת וְלֵיאָכֵל בְּכָל מוּשָׁב אֵין יוֹצְאִין בּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. מֵעַתָּה חַלַּת עִיסַּת מַעֲשֵׂר שֵׂינִי בִירוּשָׁלִַם. הוֹאִיל וְאֵינָהּ רָאוּיָה לְהִיפָּדוֹת וּלְהֵיאָכֵל בְּכָל מוֹשָׁב אֵין יוֹצְאִין בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מעתה. דאמרת מכיון שאין ראוי להפדות עכשיו לא יצא בו אע''פ שבמעשר שני כשהוא בגבולין יוצא בו א''כ חלת עיסת מעשר שני בירושלים דשוב אין לה פדיה דכבר קלטוה מחיצות ואינה ראויה לאכלה בגבולין נמי לא יהא יוצא בה דבשלמא מע''ש עצמו לא תיבעי לך דמשכחת לה היתר פדיה אפי' בירושלים כגון שנטמא אבל חלה של מעשר שני בירושלים אין אתה מוצא בה פדיה דאם נטמאת לשריפה אזלא ואנן תנינן סתמא הכהנים יוצאין בחלה וכו' ומשמע אפי' בחלה של מעשר שני בירושלים:
הלקוח בכסף מע''ש. שלקח פירות בכסף מעשר שני ונטמא דלר' יודה אין לו פדיון כדתנינן בפ''ג דמעשר שני מהו שיוצא בו משום מצה מי אמרינן הואיל ויוצא במעשר שני עצמו יוצא נמי בלקוח בדמיו או דילמא הואיל ואין הלקוח ראוי להפדות ולאכלו בגבולין אפי' אם עבר ופדאו אין יוצאין בו:
התיבון הרי מע''ש וכו'. ואת אמרת יוצאין בו ומשני דראוי הוא לפדות בגבולין ולאכול שם משא''כ בבכורים:
שאין נאכלין בכל מושב. אלא בירושלי':
יכול יצאו ידי חובתן. הכהנים בבכורי':
מְנַיִין שֶׁהַכֹּהֲנִים יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׂינִי בַפֶּסַח. תַּלְמוּד לוֹמַר תֹּֽאכְל֖וּ מַצּוֹת. רִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מנין שהכהנים יוצאים ידי חובתן וכו'. גרסי' להא לקמן בסוף פ''ק דמגילה:
תַּנֵּי. פַּגָּה שֶׁטְּמָנָהּ בְּתֶבֶן וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בִּגְחָלִים. אִם הָיוּ מִקְצָתָן מְגוּלִּין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. וְאִם לָאו אֵין נִיטָּלִין.
רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר. 17a קְרָמִית חַייֶבֶת בַּחַלָּה. שֶׁהִיא בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וְרַבָּנִין אָֽמְרְי. אֵינָהּ בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וְיִבְדָּקוּהָ. עַל עִיקַּר בְּדִיקָתָהּ הֵן חוֹלְקִין. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר. בְּדָקוּהָ וּמָֽצְאוּ אוֹתָהּ שֶׁהִיא בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. בְּדָקוּהָ וְלֹא מָֽצְאוּ אוֹתָהּ שֶׁהִיא בָאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ.
Pnei Moshe (non traduit)
שהיא באה לידי מצה וחימוץ. כלומר שהיא כשאר חמשת המינין שהן ניכרין בין מצה לחמץ לפי שבאות לידי חימוץ וסבירא ליה לר' יוחנן בן נורי דאף קרמית כן:
ר' יוחנן בן נורי אומר קרמית. זה הקצח ניל''א בלע''ז:
ויבדקוה. ומאי פליגי בדבר שנוכל לבדוק ולעמוד עליו אם בא לידי חימוץ או לא ומשני על עיקר בדיקתה הן חלוקין כלומר שבאמת בדקוה ואחר שבדקוה חלוקין הן דר' יוחנן בן נורי בדקה והיה נראה לו שבאת לידי חימוץ ולרבנן שבדקוה לא מצאו אותה כך:
יָכוֹל יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בַּחַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר. תַּלְמוּד לוֹמַר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ. מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת כָּל שִׁבְעָה. וְאֵין חַלּוֹת תּוֹדָה 17b וּרְקִיקֵי נָזִיר נֶאֱכָלִין כָּל שִׁבְעָה. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִמַּה שֶׁנֵּאָֽכְלוּ חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר בְּכָל גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא צָרַךְ הַשּׁוֹנֶה לְהוֹצִיאָן מִמּוֹשָׁב. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁנֵּאָֽכְלוּ חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ לֹא צָרַךְ הַשּׁוֹנֶה לְהוֹצִיאָן מִמּוֹשָׁב. נִיחְא חַלּוֹת תּוֹדָה. וּרְקִיקֵי נָזִיר אֵינוֹ כֵן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן נְזִירוּת. נְזִירוּת חוֹבָה הִיא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. תִּיפְתָּר שֶׁקָּֽרְבָה חַטָּאתוֹ בְשִׁילֹה. וְעוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו בְּנוֹב וְגִבְעוֹן. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי עֶזְרָה בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה הַבָּאִים בְּבָמָה כְּשֵׂירִים אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבַּעֲלִים לְשֵׁם חוֹבָה. אֶלָּא כְרִבִּי יְהוּדָה. דְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר. חַטָּאת וּפֶסַח לְיָחִיד בְּבָמָה גְדוֹלָה. אֵין חַטָּאת וּפֶסַח לְיָחִיד בְּבָמָה קְטַנָּה. לֹא אַתְיָא אֶלָּא כְרִבִּי שִׂמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בַּיַּיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
לא אתיא אלא כר' שמעון. כלומר אליבא דר''ש דקאמר בפ''ו דנזיר מכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר וכו' והשתא אליבא דהאי דר''ש שפיר מיתרצא דמכיון שקרבה חטאתו בלחוד כבר הותרה נזירותו ומעתה אין עולה ושלמים חובה עליו כלל וכלל ומשכחת לה דרקיקי נזיר שלו נאכלין בשעת במת נוב וגבעון בכל ערי ישראל:
אלא כר' יהודה דר' יהודה אמר חטאת ופסח וכו'. כלומר ואי דשיטתך אליבא דר' יהודה דקאמר התם בתוספתא דזבחים דחטאת נמי קרב ליחיד בבמה גדולה נמי אכתי מעולה ושלמים קשיא דהא לא שמעינן מדר' יהודה אלא חטאת בלבד ושלמי נזיר הרי הן כשלמי חגיגה והדרא קושיין לדוכתה:
בעון קומי ר' מנא. והיכי אמרת דבמקום דבעו שלמים לאו חובה נינהו וקרבו בבמה גדולה וכי לא כן אמר רבי בשם ר' יוסי וכו' אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אלמא דשלמי חגיגה אין קריבין בבמה והיינו אפי' בבמה כעין נוב וגבעון ומ''ש שלמי נזיר משלמי חגיגה וג''כ לא עלו לו להתירו מנזירות:
אמר ר' בון בר כהנא. לא צריך לסמויי לנזירות דהא עיקר הקושיא מחטא' נזיר הוא דס''ל כהאי דר''א בפ''ו דנזיר לא היה מגלח אלא על החטאת וחטאת נזיר לא קרבה בנוב וגבעון אבל עולה ושלמים שלו שפיר קרבה בנוב וגבעון וא''כ תיפתר שהיה נזיר מקודם כשהיתה שילה עומדת וקרבה חטאתו בשילה דמכיון שקרבה חטאתו אין עולה ושלמים חובה עליו ואותן קרבו בנוב וגבעון ורקיקי נזיר עם השלמים הן קריבין ושפיר משכחת לה שנאכלין בכל ערי ישראל:
אמר ר' יוחנן לית כאן נזירות. סמי מכאן רקיקי נזיר דנזירו' חובה היא כלומר לאחר שנדר בנזיר קרבנותיו חובה הן עליו ולא משכחת לה שקרבו בנוב וגבעון:
ניחא חלות תודה. השתא פריך על עיקרא דמילתא דמשני לה רשב''ל דהניחא חלות תודה דנידר ונידב הוא משכחת לה דקרב בנוב וגבעון אלא ורקיקי נזיר דקתני אינו כן דהרי קרבן נזירות חובה היא ואנן תנן דחובות שאין קבוע להן זמן אפי' בבמה גדולה כמו נוב וגבעון לא קרב וכהאי תנא דפ''ק דמגילה אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים. ומפרשינן כעין פסחים דהיינו חובות הקבוע להן זמן אבל חובות שאין קבוע להן זמן כאן וכאן לא קרב:
ר' יוסה בשם רשב''ל וכו'. ר' יוסה לא קיבל כך משמיה דר''ל אלא דכך אמר זאת אומרת וכו' דמהכא ה''א דדייק לה כך דנאכלות בנוב וגבעון ובכל ערי ישראל ולא דהוי ליה פשיטא מעיקרא אלא מדלא צריך ליה למימר להתנא השונה וכלימר דלא נפקא ליה ממושבותיכם כדאמרן הוא דלמד ר''ל השתא הכי:
ר' יונה בשם רשב''ל וכו'. משום דקשיא ליה תיפוק ליה שאינן נאכלין בכל מושב ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דרשב''ל היכי מתרץ לה דר' יונה קיבל משמיה דה''ק ממה שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל גבול ארך ישראל והיינו בנוב וגבעון וכדתנן בפ' בתרא דזבחים באו לניב וגבעון הותרו הבמות ק''ק נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל הילכך לא צריך השונה להוציאן ממושב כלומר לא צריך לימר כך דלא נפקא ליה ממעוטא דמושבותיכם לאותן שקרבו בנוב וגבעון וממעט להו מדכתיב שבעת ימים דזה כולל גם לאותן שבנוב וגבעון הכי שמיע ליה לר' יונה דמשמע דלר''ל הוה פשיטא ליה בלא''ה שחלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון והלכך משני לה הכי בפשיטות:
מצה הנאכלת כל שבעה. יצאה חלות תודה ורקיקי נזיר שאינן נאכלין אלא ליום ולילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source